ז ויהי כי-ישב המלך בביתו; ויהוה הניח-לו מסביב מכל-איביו: 2 ויאמר המלך אל-נתן הנביא, ראה נא, אנכי יושב בבית ארזים; וארון האלהים, ישב בתוך היריעה: 3 ויאמר נתן אל-המלך, כל אשר בלבבך לך עשה; כי יהוה עמך: ס 4 ויהי בלילה ההוא; ויהי דבר-יהוה, אל-נתן לאמר: 5 לך ואמרת אל-עבדי אל-דוד, כה אמר יהוה; האתה תבנה-לי בית לשבתי: 6 כי לא ישבתי בבית, למיום העלתי את-בני ישראל ממצרים, ועד היום הזה; ואהיה מתהלך, באהל ובמשכן: 7 בכל אשר-התהלכתי בכל-בני ישראל, הדבר דברתי, את-אחד שבטי ישראל, אשר צויתי, לרעות את-עמי את-ישראל לאמר; למה לא-בניתם לי בית ארזים: 8 ועתה כה-תאמר לעבדי לדוד, כה אמר יהוה צבאות, אני לקחתיך מן-הנוה, מאחר הצאן; להיות נגיד, על-עמי על-ישראל: 9 ואהיה עמך, בכל אשר הלכת, ואכרתה את-כל-איביך מפניך; ועשתי לך שם גדול, כשם הגדלים אשר בארץ: 10 ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו, ולא ירגז עוד; ולא-יסיפו בני-עולה לענותו, כאשר בראשונה: 11 ולמן-היום, אשר צויתי שפטים על-עמי ישראל, והניחתי לך מכל-איביך; והגיד לך יהוה, כי-בית יעשה-לך יהוה: 12 כי ימלאו ימיך, ושכבת את-אבתיך, והקימתי את-זרעך אחריך, אשר יצא ממעיך; והכינתי את-ממלכתו: 13 הוא יבנה-בית לשמי; וכננתי את-כסא ממלכתו עד-עולם: 14 אני אהיה-לו לאב, והוא יהיה-לי לבן; אשר בהעותו, והכחתיו בשבט אנשים, ובנגעי בני אדם: 15 וחסדי לא-יסור ממנו; כאשר הסרתי מעם שאול, אשר הסרתי מלפניך: 16 ונאמן ביתך וממלכתך עד-עולם לפניך; כסאך, יהיה נכון עד-עולם: 17 ככל הדברים האלה, וככל החזיון הזה; כן דבר נתן אל-דוד: ס 18 ויבא המלך דוד, וישב לפני יהוה; ויאמר, מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי, כי הביאתני עד-הלם: 19 ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה, ותדבר גם אל-בית-עבדך למרחוק; וזאת תורת האדם אדני יהוה: 20 ומה-יוסיף דוד עוד לדבר אליך; ואתה ידעת את-עבדך אדני יהוה: 21 בעבור דברך וכלבך, עשית את כל-הגדולה הזאת; להודיע את-עבדך: 22 על-כן גדלת אדני יהוה; כי-אין כמוך, ואין אלהים זולתך, בכל אשר-שמענו באזנינו: 23 ומי כעמך כישראל, גוי אחד בארץ; אשר הלכו-אלהים לפדות-לו לעם ולשום לו שם, ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך, מפני עמך, אשר פדית לך ממצרים, גוים ואלהיו: 24 ותכונן לך את-עמך ישראל לך לעם עד-עולם; ואתה יהוה, היית להם לאלהים: ס 25 ועתה יהוה אלהים, הדבר, אשר דברת על-עבדך ועל-ביתו, הקם עד-עולם; ועשה כאשר דברת: 26 ויגדל שמך עד-עולם לאמר, יהוה צבאות, אלהים על-ישראל; ובית עבדך דוד, יהיה נכון לפניך: 27 כי-אתה יהוה צבאות אלהי ישראל, גליתה את-אזן עבדך לאמר, בית אבנה-לך; על-כן, מצא עבדך את-לבו, להתפלל אליך, את-התפלה הזאת: 28 ועתה אדני יהוה, אתה-הוא האלהים, ודבריך יהיו אמת; ותדבר אל-עבדך, את-הטובה הזאת: 29 ועתה, הואל וברך את-בית עבדך, להיות לעולם לפניך; כי-אתה אדני יהוה דברת, ומברכתך, יברך בית-עבדך לעולם: פ