ג ויתחתן שלמה, את-פרעה מלך מצרים; ויקח את-בת-פרעה, ויביאה אל-עיר דוד, עד כלתו, לבנות את-ביתו ואת-בית יהוה, ואת-חומת ירושלם סביב: 2 רק העם, מזבחים בבמות; כי לא-נבנה בית לשם יהוה, עד הימים ההם: פ
3 ויאהב שלמה את-יהוה, ללכת בחקות דוד אביו; רק בבמות, הוא מזבח ומקטיר: 4 וילך המלך גבענה לזבח שם, כי היא הבמה הגדולה; אלף עלות יעלה שלמה, על המזבח ההוא: 5 בגבעון, נראה יהוה אל-שלמה בחלום הלילה; ויאמר אלהים, שאל מה אתן-לך: 6 ויאמר שלמה, אתה עשית עם-עבדך דוד אבי חסד גדול, כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב עמך; ותשמר-לו, את-החסד הגדול הזה, ותתן-לו בן ישב על-כסאו כיום הזה: 7 ועתה יהוה אלהי, אתה המלכת את-עבדך, תחת דוד אבי; ואנכי נער קטן, לא אדע צאת ובא: 8 ועבדך, בתוך עמך אשר בחרת; עם-רב אשר לא-ימנה ולא יספר מרב: 9 ונתת לעבדך לב שמע לשפט את-עמך, להבין בין-טוב לרע; כי מי יוכל לשפט, את-עמך הכבד הזה: 10 וייטב הדבר בעיני אדני; כי שאל שלמה, את-הדבר הזה: 11 ויאמר אלהים אליו, יען אשר שאלת את-הדבר הזה, ולא-שאלת לך ימים רבים, ולא-שאלת לך עשר, ולא שאלת נפש איביך; ושאלת לך הבין לשמע משפט: 12 הנה עשיתי כדבריך; הנה נתתי לך, לב חכם ונבון, אשר כמוך לא-היה לפניך, ואחריך לא-יקום כמוך: 13 וגם אשר לא-שאלת נתתי לך, גם-עשר גם-כבוד; אשר לא-היה כמוך איש במלכים כל-ימיך: 14 ואם תלך בדרכי, לשמר חקי ומצותי, כאשר הלך דויד אביך; והארכתי את-ימיך: ס 15 ויקץ שלמה והנה חלום; ויבוא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית-אדני, ויעל עלות ויעש שלמים, ויעש משתה לכל-עבדיו: פ
16 אז תבאנה, שתים נשים זנות אל-המלך; ותעמדנה לפניו: 17 ותאמר האשה האחת בי אדני, אני והאשה הזאת, ישבת בבית אחד; ואלד עמה בבית: 18 ויהי ביום השלישי ללדתי, ותלד גם-האשה הזאת; ואנחנו יחדו, אין-זר אתנו בבית, זולתי שתים-אנחנו בבית: 19 וימת בן-האשה הזאת לילה; אשר שכבה עליו: 20 ותקם בתוך הלילה ותקח את-בני מאצלי, ואמתך ישנה, ותשכיבהו בחיקה; ואת-בנה המת השכיבה בחיקי: 21 ואקם בבקר להיניק את-בני והנה-מת; ואתבונן אליו בבקר, והנה לא-היה בני אשר ילדתי: 22 ותאמר האשה האחרת לא כי, בני החי ובנך המת, וזאת אמרת לא כי, בנך המת ובני החי; ותדברנה לפני המלך: 23 ויאמר המלך, זאת אמרת, זה-בני החי ובנך המת; וזאת אמרת לא כי, בנך המת ובני החי: פ
24 ויאמר המלך קחו לי-חרב; ויבאו החרב לפני המלך: 25 ויאמר המלך, גזרו את-הילד החי לשנים; ותנו את-החצי לאחת, ואת-החצי לאחת: 26 ותאמר האשה אשר-בנה החי אל-המלך, כי-נכמרו רחמיה על-בנה, ותאמר בי אדני, תנו-לה את-הילוד החי, והמת אל-תמיתהו; וזאת אמרת, גם-לי גם-לך לא יהיה גזרו: 27 ויען המלך ויאמר, תנו-לה את-הילוד החי, והמת לא תמיתהו; היא אמו: 28 וישמעו כל-ישראל, את-המשפט אשר שפט המלך, ויראו מפני המלך; כי ראו, כי-חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט: ס